1כל הקרבנות שאדם חייב בהם מצד שהטיל הכתוב על האדם הן לכפרה על חטא הן להביאו בזמן ידוע אינו רשאי לפרעה ממעות מעשר שני שלו או לפטור עצמו במעשר בהמה שלו או בנדרים ונדבות שכבר נדר ונדב שאי אפשר לו לפרוע חובו במה שהוא צריך להביאו מצד אחר ומ"מ שלמי שמחה שבימים טובים הואיל ועיקר מצותן אינה מפני הקרבן אלא מפני השמחה פוטר עצמו באלו וכבר ביארנו ענין זה במסכת חגיגה:2עולת העוף דמה ניתן דרך המצאה שנאמר ונמצה וגו' וממצה אותה על קיר המזבח בימינו למעלה מן החוט שבאמצע המזבח וכן מליקתה היתה למעלה בקרן מזרחית דרומית ושל חטאת העוף דמה נתן דרך הזאה למטה ומליקתה בקרן מזרחית דרומית למטה מן הסיקרא ומ"מ כל מקום מן המזבח כשר בה למליקה ובלבד למטה מן הסיקרא:3כל הקרבנות אין מקרבין אותן אלא ביום שנאמר ביום צוותו את בני ישראל להקריב את קרבניהם ואין שוחטין אלא ביום ואין זורקין דמים אלא ביום וקצת דברים נעשין בקרבנות אף בלילה אחר שקרבו מתיריו ביום כגון שנזרק דמם ביום ויתבארו במקומם בע"ה:4כל הקרבנות זריקת דם שלהם נעשית במזרק ובחטאות באצבע וכל הזאה שהיא באצבע אינה אלא בימין וכל העבודות על ידי כהן שהוא בכהונו ר"ל שלא נתחלל:
